עודה ואח' נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

כללי

בפני תביעה לפיצויים בגין נזקי עזבון ותלויים בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "החוק"). ביום 19.7.09 נפגעה המנוחה ראויה עודה ז"ל, ילידת 1973, בתאונת דרכים, עת נהגה ברכב אשר השימוש בו היה מבוטח על ידי הנתבעת. ביום 21.7.09 נפטרה עקב הפגיעה. התובעים 2-3 (להלן גם: "התובעים" או "ההורים") הם הורי המנוחה ויורשיה. המנוחה לא הייתה נשואה והתגוררה עם התובעים. אין מחלוקת באשר לחבות הנתבעת לפצות התובעים בגין הנזקים להם הם זכאים על פי החוק. המחלוקת היא באשר לגובה הנזק.

הצדדים חלוקים בשתי שאלות עיקריות. האחת, בסיס שכר המנוחה על פיו יחושב גובה הפיצוי. השנייה, האם התובעים היו תלויים במנוחה. נדון בשאלות המתעוררות.

שכר המנוחה

מהראיות שהוצגו עולה כי המנוחה עבדה, בעיקר כסדרנית סחורה, במספר מקומות עבודה במקביל, כאשר מעת לעת החליפה מקומות עבודה, חלקם לאחר עבודה של מספר חודשים בלבד. מדו"ח רציפות זכויות מהמוסד לביטוח לאומי עולה כי בשנת 2005 עבדה במקומות אלו: ליימן שליסל (11 חודשים), היפר רמה (חודשיים), לפיד חברה להשמת כח אדם (8 חודשים). שכרה השנתי ברוטו מכל מקומות העבודה (ללא פידיון חופשה) עמד על 47,402 ₪, 3950 ₪ בממוצע לחודש. בשנת 2006 עבדה במקומות אלו: היפר רמה (5 חודשים), א.כפיר (3 חודשים), פרי ויטה (5 חודשים), אתגר שירותי כח אדם (7 חודשים). שכרה השנתי ברוטו מכל מקומות העבודה עמד על 49,916 ₪, 4160 ₪ בממוצע לחודש. בשנת 2007 עבדה במקומות אלו: פרי ויטה (12 חודשים), תה ויסוצקי (12חודשים), דנשר (חודשיים). שכרה השנתי ברוטו מכל מקומות העבודה עמד על 71,000 ₪, 5916 ₪ בממוצע לחודש. בשנת 2008 עבדה במקומות אלו: קליר כימיקלים (חודש אחד), תה ויסוצקי (12 חודשים), דיפלומט מפיצים (חודשיים), לפיד חברה להשמת כח אדם (4 חודשים), זהר קוסמטיקס (3 חודשים), פרי ויטה (4 חודשים), לפיד ניהול פרוייקטים (3 חודשים), שסטוביץ שמעון (חודשיים). שכרה השנתי ברוטו מכל מקומות העבודה עמד על 65,800 ₪, 5483 ₪ בממוצע לחודש. בשנת 2009, בתקופה שעד התאונה, עבדה במקומות אלו: לפיד ניהול פרוייקטים (חודשיים), תה ויסוצקי (7 חודשים), לפיד חברה להשמת כח אדם (חודש) אי. אס. אס. מיקור חוץ ( 5 חודשים), קליר כימיקלים (7 חודשים). שכרה בחודשים אלו מכל מקומות העבודה עמד על 40,585 ₪, סכום זה המחולק בששה וחצי חודשים מביא לשכר חודשי ממוצע של 6244 ₪ ברוטו. טפסי 106 ותלושי השכר שהוצגו מציגים תמונה דומה לגבי השתכרות המנוחה. בהתאם לנתונים אלו שכרה המשוערך, נטו, של המנוחה, בחודשים עובר לתאונה, עמד על 6600 ₪ במעוגל.

נציגת תה ויסוצקי, הגב' אורית זילברמן, הוזמנה להעיד. בעדותה ציינה כי המנוחה עבדה כחמש שעות ביום, לעיתים בבוקר ולעיתים בצהריים. במרס 2008 היא נטלה הלוואה מהמעביד. למנוחה היה רכב בבעלותה, היא קיבלה החזר חלקי לגבי הוצאות רכב אך לא קיבלה החזר על הוצאות החזקת רכב. סמנכ"ל אי.אס. אס. בעבר, הגב' ריקי מולינה, זומנה אף היא להעיד. בעדותה ציינה כי המנוחה עבדה כסדרנית סחורה, דרך חברת "עוגן", עבור טרה וקוקה- קולה, הסדרניות עבדו בדרך כלל במשרה חלקית עד שעות הצהריים. ההשתכרות הייתה על פי שעות, "על בסיס דינמי". היא ציינה עוד כי "אני זוכרת שעזרנו בסידורי לוויה וקייטרינג בשיתוף טרה וקוקה – קולה".

התובע 2, אביה של המנוחה, יליד 1945, ציין בתצהירו כי אשתו, אם המנוחה, סובלת מבעיות בריאות, בגינן קיבלה בעבר קצבת נכות כללית. כיום היא מקבלת קצבת זקנה. לבני הזוג 9 ילדים נוספים, כולם בגירים, מתוכם מתגוררים בביתם סמאח, שרחביל וסוהיר. בן נוסף לוקה בנפשו ומאושפז בבית חולים, ולעיתים מגיע לביתם. הוא עצמו עבד ועובד, הן עובר לתאונה והן כיום, במועצה המקומית ג'לג'וליה כאחראי על ניקיון סניף טיפת חלב במועצה. העבודה מתבצעת בשעות הערב המאוחרות. בעבר אשתו עבדה בעבודה זו ובעקבות ניתוח שעברה בגבה הפסיקה לעבוד והוא קיבל על עצמו את העבודה. התובע 2 טוען כי המנוחה היא זו שהייתה מבצעת את עבודות הניקיון במקומו, בעוד הוא קיבל את השכר. הכוונה הייתה, כך נטען, להעביר את העבודה למנוחה עם פרישתו לגמלאות. כיום עבודת הניקיון מבוצעת על ידי שתי בנותיו, סמאח וסוהיר. התובע 2 ציין כי המנוחה הייתה עוזרת ותומכת בו ובאשתו מידי חודש בסכום שווה ערך ל – 4000 ₪. כמו כן, נטען, המנוחה הייתה נוהגת לבצע קניות על חשבונה עבור הבית והייתה עוזרת לאמה בעבודות משק הבית. היא גם הייתה מסיעה את הוריה למקומות שונים. לאחר התאונה החל התובע 2 לעבוד כשומר בבית אבות (צורף אישור על כך שהחל לעבוד בתאריך 1.9.10, בשכר מינימום). כיום בתו סמאח תומכת בו ובאשתו בסכום של כ – 2000 ₪ בממוצע. התובע 2 ציין כי המנוחה הייתה גרושה. במגזר הערבי, כך ציין, אשה כבת 36 וגרושה כבר לא תתחתן ולהערכתו המנוחה הייתה ממשיכה להתגורר עמם עד מותם.

הוצגו מסמכים לגבי השתכרות התובע 2 במועצה המקומית ג'לגוליה. בהתאם לטפסי 106 לשנים 2007 – 2010 השתכרותו החודשית הממוצעת עומדת על כ – 4500 ₪ - 4900 ₪ ברוטו.

התובע 2 ציין בחקירתו כי כיום עוזרות לו שתי בנותיו המתגוררות עמו, והוא משתכר אותו השכר מעבודת הניקיון בטיפת חלב, כפי שהיה עובר לתאונה. הוא ציין כי המנוחה הייתה מסייעת לו ולאשתו בסכום כספי של כ- 1500 ₪ בכל חודש. הוא אישר כי המנוחה התגוררה בבית והיו לה הוצאות מחיה (עמ' 12). כיום סוהיר תומכת בהוריה תמיכה כספית ושתי הבנות מסייעות בקניות. כאשר המנוחה לא ביצעה את עבודת הניקיון בטיפת חלב בצעה את העבודה "אחות אחרת. הבנות עבדו ולמדו ולא היה להם מספיק זמן. לפעמים הייתי גם הולך איתם לטיפת חלב...אני רק הייתי יושב ומסתכל, היא לא נתנה לי לעבוד" (עמ' 13).

התובעת 3, אמה של המנוחה, ילידת 1947, ציינה בתצהירה דברים דומים לאלו שצוינו בתצהיר התובע 2. בחקירתה ציינה, כי התובעת עבדה מהשעה 08:00 ועד 19:00. הבנות האחרות לא נהגו לעזור לה, רק המנוחה. לאחר התאונה הבנות האחרות נרתמו לעזור (עמ' 17). לגבי האפשרות של המנוחה להינשא שוב השיבה כי האפשרות הייתה קיימת: "כל בחורה אוהבת את הפרטיות שלה ואת הבית שלה".

הגב' סוהיר עודה, ילידת 1984, אחותה של המנוחה, ציינה בתצהירה כי היא רווקה ומתגוררת בבית הוריה. היא עצמה עובדת ולומדת. היא ציינה כי אביה עבד ועובד גם כיום כאחראי על ניקיון סניף טיפת חלב בג'לג'וליה, כאשר המנוחה היא זו שהייתה מבצעת את עבודת הניקיון במקום האב: "אבי היה מגיע איתה ומנסה לעזור לה כמיטב יכולתו בבצוע העבודה הנ"ל, אך הלכה למעשה עיקר העבודה, אם לא כולה, הייתה מתבצעת ע"י המנוחה, והשכר בגין העבודה היה משולם לאבי". לאחר התאונה היא עצמה ואחותה סמאח מבצעות את עבודת הניקיון, כאשר את השכר מקבל האב. עובר לתאונה סייעה המנוחה להוריה בעבודות משק הבית ועיקר המעמסה נפל עליה. סוהיר וסמאח מסיעות כיום את ההורים למקומות שונים במקום המנוחה. סוהיר עצמה התארסה לאחרונה. בחקירתה ציינה כי התובעת לא עבדה בשעות קבועות, זמנה היה גמיש ולכן הספיקה לנקות את סניף טיפת חלב (עמ' 16).

הגב' סמאח עודה, ילידת 1970, אחותה של המנוחה, ציינה בתצהירה כי היא רווקה ומתגוררת בבית הוריה. היא עובדת ולומדת. היא ציינה דברים דומים לאמור בתצהירה של סוהיר לגבי עבודת המנוחה בסניף טיפת חלב ועזרתה להוריה. בחקירתה נשאלה אם היה למנוחה ניסיון אבדני, לאחר שעמדה להינשא ובסופו של דבר לא נישאה, והשיבה בשלילה: "לא בדיוק. היא לקחה את התרופה הלא נכונה". היא נשאלה אם הייתה למנוחה שאיפה להיות בזוגיות והשיבה: "לכל אחד יש. זה טבעי" (עמ' 14). היא אישרה שלאחר התאונה היא ואחותה מבצעות את עבודות הניקיון בסניף טיפת חלב והיא גם עוזרת בקניות (עמ' 15).

הנתבעת הגישה תיק מוצגים ובו מספר מסמכים לגבי מצבה הרפואי של המנוחה. בין המסמכים מצויים מסמכים לגבי ניסיונות אבדניים של המנוחה באמצעות בליעת תרופות. האחד, משנת 1996, השני משנת 2006.

התובעים בסיכומיהם טוענים כי יש להתחשב בקביעת בסיס שכרה של המנוחה גם בעבודתה בסניף טיפת חלב בג'לג'וליה במקום אביה ויש לייחס למנוחה גם את השכר שקיבל התובע 2, כאשר לולא התאונה ועם יציאת האב לגמלאות הייתה המנוחה מחליפה את האב בעבודה זו. נטען, כי במקום עבודה זו יכולה הייתה המנוחה לבצע עבודה אחרת ולהשתכר שכר נוסף גבוה בהתאם. עוד נטען כי שכרה של המנוחה בערכים ריאלים נכון להיום עומד על כ – 14,000 ₪.

הנתבעת בסיכומיה טוענת כי המנוחה לא הייתה בעלת השכלה או מקצוע ועבדה בעבודות זמניות, בשעות משתנות והשתכרה על בסיס שעתי. בנתונים אלו, יש להניח, לא הייתה משביחה את שכרה אלא להפך, במיוחד אם הייתה מקימה משפחה. אין להוסיף לחישוב בסיס שכר המנוחה את שכרו של אביה, שכר אותו הוא ממשיך לקבל עד היום. עבודה זו לא בוצעה באופן קבוע על ידי המנוחה, לא דווחה לרשויות כשכר המנוחה והתובעים לא הוכיחו בראיות אובייקטיביות כי עבודה זו אכן בוצעה על ידי המנוחה. לטענה כי המנוחה הייתה מתחילה לעבוד בטיפת חלב בעתיד אין על מה לסמוך, וגם אם כך, היה זאת על חשבון עבודה אחרת. יש לחשב את בסיס שכר המנוחה בהתאם לשכר המינימום ולכל היותר בהתאם לשכרה עובד לתאונה.

לאחר ששקלתי הראיות וטענות הצדדים, אני סבורה כי יש להעמיד את בסיס שכרה של המנוחה על בסיס הנתונים המופיעים בדו"ח רציפות הזכויות במוסד לביטוח לאומי כשכר שדווח לגבי המנוחה. השכר אותו מקבל התובע 2 מהמועצה המקומית ג'לג'וליה הוא שכר אשר שולם ומשולם גם כיום לידי התובע 2 ולא ניתן לזקוף ולייחס אותו למנוחה, במסגרת חישוב הפסדי הכנסתה. שכר זה לא דווח כשכרה של המנוחה וגם אין טענה מצד התובעים כי שכר זה שולם לידיה. לא אוכל לקבל הטענה כי לולא עבדה בעבודה זו הייתה יכולה לעבוד בעבודות נוספות ולהשביח הכנסותיה. בהתאם לעדויות, התובעת עבדה שעות רבות ביום בעבודות שונות. עבודת הניקיון בסניף טיפת חלב, אותה בצעה יחד עם התובע 2, הייתה עבודה קלה, בת כשעה, בשעות גמישות ומשתנות. התובעת לא בצעה עבודה זו באופן יום יומי ולעיתים אחיותיה בצעו העבודה עם התובע 2. איני סבורה כי ניתן להניח כי בסיס שכרה של התובעת היה אמור להיות גבוה יותר. הטענה כי מדובר בסכומים אשר ניתן לראותם כתמיכת המנוחה בהוריה, תדון בהמשך. בסיס שכרה של המנוחה יעמוד, אם כן, על סכום חודשי של 6600 ₪. אציין כי המנוחה הייתה כבת 35.5 בעת התאונה, ללא השכלה וללא מקצוע פורמלי אותו למדה ורכשה. היא עבדה במספר מקומות עבודה על פי שכר שעתי והחליפה מעת לעת מקומות עבודה. בנסיבות אלו, אין מקום להניח כי הייתה משביחה שכרה בעתיד, כאשר, יש לזכור, עדיין קיימת האפשרות כי הייתה נישאת, יולדת, ומפחיתה את שעות עבודתה ואולי אף מפסיקה לעבוד, לפחות בתקופות מסוימות.

התובעים כתלויים

התובעים מבקשים לקבוע כי היו תלויים במנוחה ולכן את הפסדי העיזבון אין לחשב בהתאם להנחה כי מדובר בניזוק חסר תלויים, אלא על פי שיטת הידות, המתאימה למקרה בו מדובר בניזוק שהותיר אחריו תלויים. התובעים טוענים בסיכומיהם כי נוכח מצבם הכלכלי הקשה המנוחה תמכה בהם בסכום חודשי בסך 1500 ₪, זאת מעבר לבצוע קניות ולעזרה שהייתה מושיטה להם. נטען כי סיכוייה של המנוחה להינשא היו אפסיים, נוכח גילה והיותה גרושה, נתונים מכבידים במגזר הערבי. מכאן, נטען, יש להניח שהייתה ממשיכה להתגורר עם הוריה עד יום מותם והם היו ממשיכים להיות תלויים בה. הנתבעת טוענת כי התובעים לא הוכיחו שהיו תלויים במנוחה. אחיותיה של המנוחה עוזרות לתובעים. גם המוסד לביטוח לאומי קבע כי התובעים לא היו תלויים במנוחה ודחה את תביעתם לקצבת תלויים. יש להניח שהמנוחה הייתה נישאת ועוזבת את בית הוריה.

לאחר ששקלתי חומר הראיות וטענות הצדדים מסקנתי היא כי התובעים לא עמדו בנטל להוכיח כי היו תלויים במנוחה. המנוחה התגוררה עובר לתאונה בבית הוריה וניתן לומר שדווקא היא זו שהייתה סמוכה על שולחנם. גם אם העבירה מעת לעת להוריה סכומי כסף, הדבר נעשה כהשתתפות בצרכי הבית ובהוצאות משק הבית, שהרי המנוחה נהנתה משירותי דיור, חשמל, מים, כלכלה וכד', ללא תשלום. התובעים טוענים כי היו במצב כלכלי קשה והיו תלויים כלכלית במנוחה, אך, כאמור, לא הובא בסיס עובדתי מספק להוכיח זאת. לא הובאו ראיות לגבי מצבם הכלכלי של התובעים (חשבונות בנק, אישורים על חסכונות, פיקדונות, נכסים ועוד) וגם לא על מצבה הכלכלי של המנוחה, אשר, דווקא לגביה נמסר מידע כי נטלה הלוואה ממעבידה. התובעת החזיקה רכב בבעלותה והיו לה הוצאות שונות להחזקתו. לא נטען שהתובע 2 לא היה כשיר לעבודה, ולהפך. הוא הועסק על ידי המועצה המקומית ג'לג'וליה בעבודות ניקיון וכשנה לאחר התאונה החל אף לעבוד כשומר. התובעת 3 קיבלה קצבת נכות ומקבלת קצבת זקנה. בנוסף למנוחה התגוררו עם התובעים עוד שתי בנות ובן, כולם בגירים, כאשר שתי הבנות עובדות, ואין סיבה להניח שהמנוחה בלבד תמכה בהוריה. לתובעים תשעה ילדים בגירים ויש להניח שאם נזקקו לתמיכה כספית, כל בני המשפחה עזרו להם. לאחר התאונה אישרו התובעים כי בנותיהם עוזרות להם, לרבות בכספים. באשר לעובדה הנטענת, כי המנוחה בצעה את עבודות הניקיון במועצה המקומית ג'לג'וליה במקום התובע 2 ובכך יש לראות משום תמיכה בתובעים, יש לציין, ראשית, כי טענה זו מנוגדת לדיווחים לרשויות המס ולמעביד. למעשה, בהתאם לגרסת התובעים, מדובר בדיווחים שאינם אמת והסתרת עובדות מהמעביד ומרשויות המס. טענה מסוג זה, המחייבת קביעה עובדתית המנוגדת לדיווחים לרשויות, תתקבל רק אם תוצגנה ראיות משכנעות, בעלות משקל נכבד, ממקור אובייקטיבי ועצמאי. ראיות כאלו לא הוצגו והעדים היחידים לעניין זה הם התובעים וילדיהם. שנית, גם על פי עדות התובעים ואחיותיה של המנוחה, לא רק המנוחה עסקה בבצוע עבודה זו אלא גם אחיותיה עזרו מעת לעת בבצוע העבודה. שלישית, לאחר התאונה המשיכו האב ואחיותיה של המנוחה, כנטען, לבצע העבודה. לתובעים לא נגרם כל חסרון כיס בנושא זה עקב מות המנוחה ועוד יותר מכך, שכר האב השביח לאחר התאונה שהרי הוא מקבל שכר הן מעבודת הניקיון והן מעבודתו כשומר. התובעים העידו כי הייתה כוונה "להעביר" העבודה על שם המנוחה בשלב מסויים, והטענה לא ברורה – האם הייתה כוונה שגם השכר יועבר למנוחה? אם כך – הרי נשמטת הטענה לתלות. גם לא ברור ולא ניתן הסבר מדוע לא "הועברה" העבודה עוד קודם לכן על שם המנוחה, אם היא זו שבצעה אותה, כאשר המנוחה יכולה הייתה להעביר השכר לאב על פי רצונה. לאור כלל האמור, אני קובעת, אם כן, כי לא הוכחה תלות של התובעים במנוחה. למעלה מהצורך אציין כי גם לו הוכחה תמיכת המנוחה בהוריה, הרי שיש להניח כי זו הייתה מופסקת בתוך זמן קצר, כאשר המנוחה הייתה נישאת ומקימה משפחה, אפשרות שלא נשללה על ידי חלק מעדויות התביעה. ממילא, הפיצויים אשר היו נפסקים לתלויים היו בסכום נמוך מהפיצוי לו זכאי העיזבון.